אופק בטאן בניה וייזום (1998) בע"מ נ' בסטקאר ואח'

פסק דין

המבקשת מבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא (השופט יואב פרידמן) מיום 29.7.10 שלא להתנות את חקירתו הנגדית של המומחה במשלוח שאלות הבהרה קודם לכן. המשיבים מתנגדים לבקשה. בהחלטתי מיום 25.10.10 קבעתי שאם המבקשת עומדת על בקשתה, יש לקבל את תשובת המשיבים. המבקשת לא הודיעה דבר, ומכאן שהיא עומדת על בקשתה.

לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט – 2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה בענין הזמנת עדים, ושאלות המוצגות לעדים. החלטת בית המשפט קמא להתיר חקירה נגדית בלי להתנותה בשאלות הבהרה קודמות היא החלטה בענין הזמנת עדים והאלות המוצגות לעדים, ולכן, כמצוות התקנות, לא תינתן רשות ערעור.

גם לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. לטענת המבקשת, גם בית המשפט קמא קבע שראוי לשלוח קודם שאלות הבהרה, דבר העשוי לקצר את ההליך, במיוחד כאשר מדובר בעדות מומחה על תקני בנייה שיש לעיין, אלא שהדין המצוי הוא שאין התנייה כזו. על כן מבקשת המבקשת שבית המשפט יקבע שזה הדין המצוי, ולחילופין שישנה את הדין המצוי ויהפוך את הראוי למצוי. ואולם, העובדה שראוי לעשות כל מיני דברים אינה אומרת שיש לחייב אותם. ראוי לסיים את התיק בהסכם פשרה, אבל אי אפשר לחייב. ראוי להגיש רק בקשות עניניות וקצרות, אבל אי אפשר למנוע הגשת בקשות שדינן להידחות, 8 עמודים ו- 58 סעיפים. אין זהות בין מה שרצוי לעשות לבין מה שניתן לחייב לעשות.

הדין המצוי הוא שאין להתנות חקירה נגדית של המומחה במשלוח שאלות הבהרה (ע"א 107/88 רז נ' לאף פ"ד מד (1) 857). אין מקום לשנות זאת. אי משלוח שאלות הבהרה אינו על פניו ניהול הדיון בחוסר תום לב, ובמיוחד במקרה שלפני שבו המשיבים הבחינו היטב בין שאלות הבהרה לחקירה נגדית. אין הם מבקשם להבהיר דבר, שכן חוות הדעת ברורה. הם מבקשים לסתור אותה על ידי חקירה נגדית, ואין שום הצדקה לחייבם לנהל חקירה נגדית בדרך של שאלות הבהרה. הם יכלים לעשות זאת, אבל אין לחייבם בכך, ואין לפסוק הוצאו כנגדם על שלא עשו זאת. שאלות הבהרה לחוד וחקירה נגדית לחוד.

השיקול הכספי, לפיו המשיבים אינם שואלים שאלות הבהרה עקב העובדה שמומחה זה נוהג לגבות שכר על מתן תשובות לשאלות הבהרה, הוא שיקול לגיטימי, ואני דוחה את טענת המבקשת שהוא ניהול הדיון בחוסר תום לב. מבלי לעסוק בשאלה אם מוצדק לקבל שכר על שאלות הבהרה מעטות וקצרות, זכותם של התובעים לנהל את הדיון במינימום הוצאות ניהול. כלומר, אין הצדקה לחייב את המשיבים להוציא הוצאות נוספות מכיסם. אציין, כי לא נסתרה טענת המשיבים שהמבקשת לא שילמה הוצאות שחוייבה בהן, והמבקשת גם לא הציעה לממן מכיסה את מתן התשובות של המומחה לשאלות ההבהרה, על מנת להשיג את ייעול הדיון שהיא טורחת עליו. בנסיבות אלה, מובן מדוע מתפרשת עמדת המבקשת בעיני המשיבים, כנסיון לנצל את כוחה הכלכלי העדיף על מנת למנוע מהמשיבים זכויות הנתונות להם בדין. בנסיבות אלה, נימוק זה אינו חסר תום לב.

אני דוחה את הטענה, שהד לה עלה בדברי בית המשפט קמא, כאילו העובדה שקיימים תקנים, מחייבת ניהול חקירה בדרך של שאלות הבהרה. המומחה אמור להיות מצוי בתקנים הרלבנטיים והנפוצים. אמנם, זו לא בחינה בעל פה עם חומר סגור, והוא יכול לעיין בחומר תוך כדי שאלות, אבל מנסיוני בניהול תיקי ליקויי בניה אומר, שאם לאחר עיון קצר בתקנים הרלבנטיים שבידיו לא יוכל המומחה לענות על הדוכן לשאלות בחקירה נגדית, יכול להיות שמומחיותו אינה כפי שסבר בית המשפט תחילה. יתכבד המומחה ויתכונן לחקירה תוך שליד כל סעיף ליקוי יציין לעצמו את התקן הרלבנטי כדי שלא יבזבז זמן על חיפוש.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 5,800 ₪. המזכירות תעביר למשיבים סכום זה מתוך העירבון ותחזיר למבקשת את היתרה.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: